התיאטרון הישראלי: פוליטיקת זהויות וייצוגם של ״האחרים״, מזרחים ודתיים 1948-1998
הספר עוסק בשאלה כיצד מתמודד התיאטרון הישראלי עם הדתיות והחילוניות. הוא מתמקד באופן בו פועלות ששתי קטגוריות הנתפסות בשיח הציבורי כשוללות זו את זו. האם הוא מאמץ אל לבו את החילוניות ודוחה מכל וכל את הדתיות, או שמא מנהל אתה יחסי גומלין מורכבים וטעונים שאינם מאפשרים ניתוק מוחלט? כיצד מתמודדים החילונים עם שאלות תיאולוגיות עקרוניות, כגון תופעת הרוע בעולם וצידוק האל? כיצד רואים החילונים בישראל את הדתיים? כיצד נתפסת האישה החרדית בעיני החילונים? בספר זה ימצא הקורא ניתוחים ופירושים ליחסי הגומלין המתקיימים בין מסלולי הייצוג וההתייחסות אל הדתיות והחילוניות בתיאטרון הישראלי, לבין גישות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות
בחברה הישראלית: בין ממלכתיות, ליברליזם ואינדיבידואליזם למשיחיות ומקרא. טיעוני המחברת מומחשים ומאוירים בשפע דוגמאות מתוך המחזות הרפרטואריים הבולטים שהועלו על בימות הארץ ביובל השנים 1948-1998, ביניהם - "הוא הלך בשדות", "בקץ הימים", "אכזר מכל המלך", "מורד ומלך", "פליישר", "בטולות שידוך","חפץ","ייסורי איוב", "ויאמר וילך", "סינדרום ירושלים", "הילד חולם" ועוד רבים אחרים.ההתייחסות לדתיות ולחילוניות נבחנת דרך שתי עמדות מרכזיות: עד שנות השבעים דרך העמדה ה"חלומית" שאותה ראו בחזונם הוגי הציונות ומייסדי הארץ ובוניה, ודרך העמדה "הפרוזאית" שבאה לידי ביטוי במעשה היום יומי; ומשנות השבעים ואילך דרך שלילת הדת והדתיים והפולמוסים התיאולוגיים.