קולוניאליזם הולנדי בסידור מאמסטרדם 1687

בסידור בשם סדר מאה ברכות, שנדפס באמסטרדם בשנים תמ"ז-תמ"ח (1687/8),

נכתבה ברכה שצריך לומר בעליו של עבד שמחובתו למול את עבדו ובניו:

"כשקונה ישראל עבד צריך לברך עליו, ויאמר המברך: רחום רחם וזכור אדון העבד הזה לשמוח במעשיו ולהשתעבד בו ובבניו אחריו כאמור והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה לעולם בהם תעבודו. ברוך אתה ה' הטוב והמטיב."

מה ניתן להבין מהעובדה שברכה כזאת הודפסה בסידור באמסטרדם במאה השבע עשרה? למה באמסטרדם יוצא סידור כזה? תוך כדי קריאה בנושא הרחב הזה, הבנתי שסידור זה לא שימש רק את יהודי אמסטרדם, אלה את היהודים מאמסטרדם שיצאו ליישב את האיים בקריביים.

מתוך דף הסידור הזה יצאתי למסע אל הקהילות היהודיות בקאריביים ובמיוחד את המושבה ההולנדית באי קורסאו שבקריביים. את המראות והסיפורים שילבתי בפרק השני של הרומן "ציפור בעיר קדושה".

את ההסבר ל: "ברכה כשקונים עבד" צריך לחפש במקומה הגיאופוליטי של הולנד בעולם החדש. הולנד הייתה למעצמה כלכלית במאה השבע עשרה ומרכז סחר עולמי. ספינותיהם של יהודי אמסטרדם שנטלו חלק בפלא הכלכלי הזה, שייטו ברחבי האוקיינוס האטלנטי. הספינות הובילו עבדים מאפריקה, לעתים השתתפו בשוד ימי שכוון נגד ספינות הצי הספרדי שהיה שנוא על היהודים ופעולותיהם הנועזות נתפסו בעיניהם כתגובה ונקמה על הגירוש מספרד. סיפורם המרתק של היהודים בקריביים הוא גם סיפורו של שודד הים, כבוד הרב שמואל פאלאג'י, היה בין השאר סוחר, מרגל, דיפלומט ושודד ים. הוא שדד ספינות ספרדיות עמוסות בזהב עבור ההולנדים. זו הייתה נקמה קטנה שלו על גירוש אבותיו מספרד.אמסטרדם הפכה למרכז סחר העבדים הגדול בעולם, שחלקו תופעל מתוך המושבות בקריביים, וליהודים היה חלק בסחר זה.

נחזור אל הסידור מאמסטרדם. האם ברכות אלה נלקחו ממקורות יהודיים? בבראשית י"ז כתוב שאלוהים אומר לאברהם: הנה בריתי איתך, והיית לאב המון גויים.

ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר--אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, לְדֹרֹתָם. י זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין זַרְעֲךָ, אַחֲרֶיךָ: הִמּוֹל לָכֶם, כָּל-זָכָר. יא וּנְמַלְתֶּם, אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם; וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. יב וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים, יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר--לְדֹרֹתֵיכֶם: יְלִיד בָּיִת--וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר, אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא. יג הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ, וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ; וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם, לִבְרִית עוֹלָם. יד וְעָרֵל זָכָר, אֲשֶׁר לֹא-יִמּוֹל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתוֹ--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ: אֶת-בְּרִיתִי, הֵפַר.

בפסוק יג מצווה אברהם לבצע מילה בכל יליד ביתו ומקנת כספו. פסוקים אלה מסבירים את החלק בסידור המצווה לבצע מילה בעבד, אך נראה כי הדברים הנוגעים לברכה שמצווה בעלי העבד לברך על שיש בבעלותו עבד, הם חיבור יצירתי מקורי של קהילת אמסטרדם, וקשורים כנראה לצידוק התיאולוגי שנתנו ההולנדים הנוצרים לסחר ולשיעבוד העבדים. הולנד הפרוטסטנטית נשענה על האידיאה של בחירה מראש של המבורכים. על פי תפיסה זו מי שרואה ברכה כלכלית, הוא זה שנבחר מראש על ידי האל. זהו מעגל קסמים ששימש להצדקת הסחר הזה.

כאמור, ב"ציפור בעיר קדושה " בחרתי להתמקד באי ההולנדי קורסאו שנמצא בקריביים. לקהילה היהודית בקורסאו הגיעו במאה ה 17 יהודים פורטוגזיים בעיקר. במקום בנו את בית הכנסת "מקווה ישראל" שנוסד בשנת 1651 ונחשב לוותיק ביותר באמריקות.

חלק מהיהודים הפכו לבעלי מטעי סוכר, דבר שהיה נפוץ בימים ההם באזור. חלקם קיבלו זיכיונות לסחור בעבדים, ואלה שמות היהודים בעלי ספינות העבדים שהורשו לסחור בבני אדם

״אביגיל קורסאו״ - בעלים: אהרון לופז, מוזס לוין, יעקב קראון, יצחק לוי, נתן סימפסון.

״נאסאו״ - בעלים: משה לוי.

״ארבע האחיות״ - בעלים: משה לוי.

״אנה ואליזה״ - בעלים: יאסטוס בוש וג׳ון אברמס.

״פרודנט בטי״ - בעלים: הנרי קרוגר ויעקב פניקס.

״הסטר״ - בעלים: מרדכי ודוד גומז.

״אליזבט״ - בעלים: מרדכי ודוד גומז.

״אנטיגואה״ - בעלים: נתן מרטסון ואברם ליאל.

״בטסי״ – בעלים: וו.מ. דה וולף.

״פולי״ - בעלים: ג׳יימס דה וולף.

״סוס לבן״ - בעלים: יאן דה סוויבטס.

״אקספדישן״ - בעלים: ג׳ון ויעקב רוזבלט.

״שרלוט״ - בעלים: מוזס וסם לוי ויעקב פרנקס.

״פרנקס״ - בעלים: מוזס וסם לוי

האנקדוטה הבאה ממחישה את היות הקריביים חלק מהעולם הפיננסי המתרחב של הקהילה היהודית באמסטרדם. כאן, בקורסאו קבורה גם אחותו של הפילוסוף היהודי שפינוזה. רבקה שפינוזה הגיעה לאי בסוף המאה השש עשרה ביחד עם בנה. שניהם נקברו בבית הקברות של האי.